<h1>תניא רבתי סימן ס"ח</h1>
<h2>דף קנב.</h2>
ובשבת קורין שם הזמירות כדרכן, וקורין את השירה, ואומרים ברכת כהנים. כסדר שמתפללין בבית הכנסת כך מתפללין בבית האבל, וכן במנחה. ובמוצאי שבת אומרים שם ויהי נועם. ויתן לך. מצאתי בשם רבינו חננאל ז"ל. והיכא דרגילי אבלים לצלויי בבית הכנסת, קדמי ומצלו ואתו ויתבי במקום אבלים. ואיכא נמי בבבל מאן דעביד הכי. ובברייתא דר' אליעזר (פרק י"ז) נמצא. וכשחרב בית המקדש התקינו חכמים שיהו אבלים וחתנים הולכים לבית הכנסת. ולמדרשות. ואנשי המקום רואין את החתן ושמחים עמו. ורואין את האבל ויושבין אתו על הארץ. כדי שיצאו כל ישראל בגמילות חסדים. ועליהם הוא אומר ברוך נותן שכר טוב לגומלי חסדים. מיהו בגמרא דילן מוכח שהאבל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח מביתו. לא לילך לבית הכנסת ולא בשום מקום. ואמרינן אמר רב יהודה מת שאין לו מנחמין באין עשרה בני אדם ויושבין במקומו. ואמרי נמי ההוא דשכיב בשיבבותא דרב ולא הוו ליה מנחמין. כל יומא הוה מכניף (מאסף) רב יהודה בי עשרה ואזיל ויתיב בדוכתיה. לבתר שבעה יומין איתחזי ליה בחלמיה ואמר ליה תנוח דעתך שהנחת את דעתי. ואם תאמר שרב יהודה לא הוה מכניף בי עשרה להתפלל שם אלא לעמוד שם מעט. אם כן למה היה טורח ומכניף בי עשרה, לכניף תלתא או ד' או ה'. אלא מסתברא מדהוה טרח לכנופי שם עשרה ש"מ להתפלל שם קא עביד.
